<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן ג'</h1>
<h2>דף קכא:</h2>
לאהוב שמו של הקב"ה בכל לב כדכתיב (דברים ו') ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, וזו היא עבודת הבורא מאהבה. בכל לבבך, כמו שדרשו רבותינו (ברכות נ"ד) בשני יצרך, פי' שישנה אדם יצרו הרע המבקש תאותו לעזוב הכל למען תאות עשות מצות הבורא. ויש לו לשמוח בעשיית מצות קונו כאילו אכל ושתה ומילא כריסו מכל טובות והנאות שבעולם. בכל נפשך, שיחשב עליו נפשו לכלום שלא ימנע מעשות מצות הבורא בשביל סכנת נפשו. ופירשו רבותינו (סנהדרין ע"ד) בעכו"ם וגילוי עריות ושפיכות דמים. ואפילו בצנעה יהרג ואל יעבור, ושאר מצות בצנעה יעבור ואל יהרגא), אם ירצהב). אבל מדת חסידות שלא יעבור. ואין לומר מאחר שאמרו חכמים (שם) יעבור ואל יהרוג אם יעבור פיהם גם דמו הנה נדרש, כי מאחר שכוונתו לשמים צדקה תחשב לוג), וראיה משאול שמסר עצמו למיתה ואמר לנערו, פגע בי ואל יתעוללו בי הערלים, שנתכון לש"שד). וראיה מרבינו יהודה חסיד שהזהיר לתלמידיו שלא לילך לחופה מפני לסטים שבדרך והלכו ובטחו במה שידעו להזכיר את השם הלכו והזכירו ונצולו בחזרה אמר להם אבדתם העולם הבא אם לא תשובו בלא שום הזכרת השם ותמסרו נפשכם להריג' והלכו ונהרגו. ומה שאמרו (סנהדרין ע"ד) בצנעה יעבור ואל יהרג, ה"מ כשהגוי עושה בשביל הנאת עצמו, אבל במתכוין להעבירו על דת יהרג ואל יעבור. וראיה מיבמות (דף קכ"א) דקאמר ההוא גוי דאמר ליה לישראל שקול אספסתאה) בשבתא ושדי קדם חיותאי ואי לא קטילנא לך יעבור ואל יהרג. אבל אם אמר לו שקול אספסתא ושדי לנהרא יהרג ואל יעבור, ואם בפרהסיא דהיינו בפני עשרה ישראל אפילו אמר שדי קדם חיותאי יהרג ואל יעבור. לישנא אחרינא, בכל נפשך, כלומר אפילו בשעה שנוטלים אויבים נפשו ממנו יעבוד בוראו באהבתו אותו כמו שמצינו (ברכות ס"א) ברבי עקיבא שהיה מאריך באחד בשעת נטילת נשמה. ובכל מאדך, פי' אף על פי שיש סכנה לאבד כל ממונו אם יעבוד בוראו יהיה חושבו לכלום. וכן בשעה שנוטלים אויבים ממונו ומצוה מוטלת עליו לעשות אל ימנע בשביל הפסד ממונוו). [סמ"ק סימן ג']. א) ש"ע מסיים, ואם ירצה להחמיר על עצמו וליהרג רשאי אם הגוי מכוון להעבירו על דת, ואם הוא בפרהסיא דהיינו בפני עשר' ישראל חייב ליהרג ולא יעבור אם הגוי מכוין להעבירו על דת אפילו אערקתא דמסאנא, אבל אם אינו מכוין אלא להנאתו יעבור ואל יהרג. ובשעת השמד אפילו אערקתא דמסאנא יהרג ואל יעבור. ב) רמב"ם לא פי' כך, אך פי' הנהרג על שאר עבירות בצנעה ואינו עובר דמו נדרש, ועוד האריך. ג) ואותם קדושים ששחטו עצמם שלא סמכ' דעתם לעמוד בניסיון קדושים גמורים הם וראי' משאול. ואין להקשות מר' חנינא בן תרדיון שלא רצה לפתוח פיו ואמר מוטב שיטלנה מי שנתנה וכו' שיודע היה בעצמו שלא יתחלל שם שמים על ידו. ד) וכי האי גוונא התירו הכתוב. כדאיתא בספרי אך את דמכם וגו' יכול כמעשה שאול, ת"ל אך. ה) פ', מאכל בהמה. על בלילו תרגום יהונתן אספסתיה. ו) הגה. אסור לאד' לומר שהוא עכו', כדי שלא יהרגוהו, דכיון שהוא אומר שהוא עכו' כופר באמונתינו. ומי שנתחייב במיתה כתב הרא"ש בתשובותיו כלל י"ט דין כ' שיכול לברוח לבית עכו"ם ואין בזה מודה בה.
